החלטה בתיק ת"א 20119-01-12

1.         ביום 22/1/12 הגישה התובעת (להלן:"אלום") תביעה על סך 8,142,205 ש"ח וציינה, כי מהות התביעה היא: "צו הצהרתי לבעלות על נכס מקרקעין / כספית / זכות העיכבון".

2.         התובעת עסקה בתאריכים הרלוונטיים בביצוע עבודות אלומיניום.

בכתב התביעה נטען, כי הנתבעת 1 (להלן: "הבנק") העניק אשראי ושירותים בנקאיים לנתבעת 2 (להלן: "מגדל הקריה") שהיא חברה בפירוק לצורך מימון בניית פרויקט "בית פריזמה", וכי מגדלי הקריה שיעבדה לטובת הבנק את מלוא זכויותיה בפרויקט ובמקרקעין.

מגדלי הקריה הוקמה לצורך בניית פרויקט מבנה משרדים בבאר-שבע שנקרא "בית פריזמה".

עו"ד אמסטר, הנתבע 3 מונה כונס נכסים קבוע בשנת 2004 ל"בית פריזמה" לצורך מימוש השעבוד שהוטל על הנכס לטובת הבנק, ועו"ד חנה אפרת-קומט, הנתבעת 4 מונתה בשנת 2011 ככונסת נכסים על זכויות מגדליה קריה באולמות 26 ו- 27 הממוקמים בקומה השישית של בית פריזמה, במקום עו"ד אמסטר.

3.         במסגרת הבקשה שלפני, אלום מבקשת צו זמני לעיכוב הליכי כינוס באולמות 26 ו - 27 הממוקמים, כאמור, בקומה הששית בבית פריזמה (קומה שש תכונה להלן:"הנכס"), עד לבירור התובענה.        

            כן מבוקש צו ארעי, מיידי,  להקפאת הליכי הכינוס.

4.         בהחלטתי מיום 12.11.12 קבעתי כי אין הצדקה למתן צו ארעי במעמד צד אחד הואיל והליכי הכינוס מנוהלים מזה שנים רבות כעולה מכתב התביעה.

            יחד עם זאת, בהחלטתי מיום 28.11.12 קבעתי כי "משלא הוגשה תגובה, למרות שהבקשה וההחלטה הומצאו ביום 13.11.12, ניתן בזה צו ארעי ולפיו יעוכבו הליכי הכינוס, עד למתן החלטה אחרת שתינתן לאחר קבלת תגובת הנתבעים-המשיבים". 

5.         להלן השתלשלות העניינים הרלוונטית לענייננו:

נתבע 3, בתפקידו ככונס נכסים של בית פריזמה, הגיש ביום 21.4.05 בבימ"ש שלום בב"ש תובענה  בסדר דין מקוצר לפינוי וסילוק יד של 4 נתבעות, ביניהן אלום, מהנכס במסגרת ת"א (ב"ש) 2243/05.

שתיים מהנתבעות לא הגישו בקשת רשות להגן וניתן נגדן פסק דין בשלב מוקדם.  שתי הנתבעות האחרות- אלום וטכנו אלומיניום בע"מ, ביקשו וקיבלו רשות להתגונן.

בפסק הדין שניתן בנוגע לאלום וטכנו אלומיניום בע"מ ע"י כב' הש' ע' רוזין ביום 1.9.08 התקבלה התביעה ואלום וטכנו אלומיניום חויבו לפנות ולסלק ידן מהנכס ולהחזיר את החזקה בנכס לנתבע 3, לכל המאוחר עד ליום 1.10.08.

ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור על פסק דינו של בימ"ש שלום שהוגש ע"י אלום וטכנו אלומיניום בע"מ, במסגרת פסק דין שניתן ביום 22.3.10 בע"א 1162/08.

בקשת רשות ערעור שהוגשה לביהמ"ש העליון על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי נדחתה אף היא בהתאם להחלטת כב' הש' י' דנציגר מיום 3.10.10 ברע"א 4745/10.

בבסיס הגנת אלום וטכנו אלומיניום בע"מ עמדה הטענה כי אלום זכאית להחזיק בנכס מכוח בעלות ואילו טכנו אלומיניום בע"מ מחזיקה בחלקים מהשטח מכוח רשות שניתנה ע"י אלום. את זכותה לבעלות תלתה אלום במערך הסכמי שבינה לבין מגדלי הקריה ולפיו במסגרת עסקת "ברטר" ביניהם, וכאשר אלום נתנה שירותי קבלנות לביצוע כל עבודות האלומיניום בפרויקט, היא רכשה זכויות בנכס, חלף תשלום כספי בעין תמורת העבודות שביצעה.

בימ"ש שלום דחה את גרסת ההגנה שהוצגה מטעם אלום וטכנו אלומיניום בע"מ וקבע כי קו ההגנה שהציגו הופרך לחלוטין.  

אלום הודתה בפה מלא כי עוד לפני הגשת התביעה היא מכרה את זכויותיה בנכס לטכנו אלומיניום בע"מ ומאותו מועד ואילך רק טכנו אלומיניום בע"מ היא הבעלים הבלעדי של הנכס.

טכנו אלומיניום בע"מ נמנעה מלהגיש כל תצהיר מטעמה, לא מסרה גרסה ולא הציגה כל מסמך. בנסיבות אלה נקבע שאלום וטכנו אלומיניום בע"מ לא הרימו את הנטל המוטל עליהן, להוכיח את זכותן החוקית לישיבתן בנכס.